גזר דין בתיק ת"פ 55835-11-11

בתאריך  28.11.11  הנאשם הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון,  שכלל תיקון מהותי בכתב האישום, בכך  שביום  27.11.11 בשעה 15:00, בכביש 3, לכיוון צומת קסטינה, נהג ברכב פרטי בדרך נמהרת ורשלנית שיש בה סיכון חיי אדם, במהירות העולה על המותר, תוך שסוטה מנתיב נסיעתו וגורם לנהגים לבלום. כמו כן בכך שנהג באותו מועד ללא רישיון נהיגה וללא פוליסת ביטוח חובה וכשזומן לחקירה במשטרה מסר הודעה כוזבת כאילו הרכב נגנב, ובכך הכשיל השוטר יניב אלמקייס במילוי תפקידו כדין- עבירות של נהיגה נמהרת , ללא רישיון נהיגה וביטוח והכשלת שוטר בניגוד לסעיפים 10 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) התשכ"א-1961, סעיף 2 לפקודת הביטוח רכב מנועי (נוסח חדש) התש"ל-1970 סעיף 338(א)(1) וסעיף 275 לחוק העונשין התשל"ז-1977.

על פי ההסדר נדחה לקבלת תסקיר והטיעונים לעונש חופשיים, כשהתביעה הסכימה להקלה בתנאים המגבילים באופן שיוכל לצאת מביתו כדי להגיע לעבודה בין השעות 05:30 ל-17:30.

בתאריך 19.6.12 צורף האישום נשוא ת.פ. 14290-06-12 והנאשם הודה והורשע בכך שביום 9.5.12 בשעה 21:30 הפר תנאי השחרור ונמצא מחוץ לביתו -כמו כן הודה בעבירה נוספת של הפרת הוראה חוקית בגינה טרם הוגש כתב אישום נשוא פ.א. 211671/12 קרית מלאכי, בכך שביום 20.5.12 בשעה 09:40, נמצא מחוץ לביתו ולא בעבודה- שתי עבירות  בניגוד לסעיף 287(א) לחוק העונשין התשל"ז-1977.

במועד זה הוצג הסדר טיעון שני על פיו התביעה מגבילה עצמה ל-7 חודשי מאסר, כולל הפעלת מאסר מותנה של 3 חודשים, התחייבות, פסילה בפועל ועל תנאי,  וכן מבקשים מימוש ההתחייבות בסך 5000 ש"ח עליה חתם , בעוד טיעוני הסנגור חופשיים.

העיד כעד אופי אביו של הנאשם, מר דוד לוי, אדם מבוגר חולה סכרת קשה שלדבריו נזקק לעזרת הנאשם, ואשר המעמד היה קשה לו בביהמ"ש. העידה אימו, אביבה לוי, על כך שהנאשם הבן היחיד שעוזר לאביו, שכן בנם השני חייל, בעלה מתאשפז כל העת , מתקשה ללכת עם פרוטזה, והנאשם הוא מי שמקלחו ומסייע לו להתלבש. היא הגישה מסמכים רפואיים (נ/1) המעידים על מצבו הבריאותי הקשה, מחלת הלב ממנה סובל  וקטיעת רגלו בשל מחלת סכרת קשה . העידה בת זוגתו של הנאשם  , ניקול סוויסה, על כך שהילדה כל העת רוצה את אביה ובוכה בלילות וכי  יש לה פחד מהטילים, והיא עצמה חייבת כספים רבים שכן אינה עובדת והוא המפרנס היחידי של המשפחה. לטענת הסנגור מצבו הכלכלי בכי רע ומבקש לכן להטיל עליו מאסר בחופף במקום סכום ההתחייבות ובשל מצוקת המשפחה והזמן הרב שעבר מבקש שביהמ"ש יסתפק בהפעלת התנאי של שלשה חודשים, בניכוי התקופה של חודש וחצי שהיה עצור.

התביעה טוענת כי מדובר בעבירות חמורות , בעיקר עבירות התעבורה המסכנות חיי אדם ומדגישה הצורך בענישה מחמירה לצורך הרתעה בשל ריבוי תאונות.

בשל ההפרה האחרונה הנאשם נעצר ונתבקש תסקיר מעצר. שרות המבחן לא עמדו בכך וביקשו דחיה מה-20.5.12 ליום 31.5.12 .

בתסקיר שהוגש לדיון ב-31.5.12, צוין כי הנאשם רווק, בן 25,  המנהל מערכת יחסים זוגית עם גרושה בת 36,  שהיא אם לילד בן 18 ולילדה בת 11 ,ולהם 2 ילדים משותפים , בני 3 ושנה.

טרם מעצרו לא עבד.

שרות המבחן התרשמו מאדם בעל אישיות בלתי בשלה ואימפולסיבית המתקשה להתייחס לאופן בו מתנהל ולהפיק לקחים , בעל גבולות פנימיים רופפים,  המתקשה לקבל גבולות חיצוניים וסמכות.

לא נתבקש תסקיר טיעונים לעונש.

מאישור המעביד (נ/2) עולה כי הנאשם עובד בחברת קידוחי C.F.A. כשנה וכי הוא עובד מסור  ואיש צוות למופת.

מהמכתב (נ/3) מעו"ס מהמחלקה לשירותים חברתיים בעיריית קריית מלאכי עולה כי ניקול סבלה ממסכת חיים קשה מגיל 16 וכי היא בקשר עם הנאשם 6 שנים ומאז שנעצר ושוחרר למעצר בית, אינו עובד, הם מתקיימים מהבטחת הכנסה שלה בלבד בסך 3,085 ש"ח, ומצבם הכלכלי קשה. מבקשת לסייע להם בשל תלותה הרבה בנאשם וקשייה להתמודד עם ילדיה.

ב-26.1.11 הוטל על הנאשם עונש של 3 חודשים מאסר על תנאי מחוייב הפעלה היום בגין עבירות הפרת ההוראה החוקית וכן התחייבות בסך 5,000 ש"ח.

לחובת הנאשם 4 הרשעות קודמות החל מיום 1.1.08- ניסיון גניבה , המשך ב-21.1.09- קבלת נכס שהושג בפשע. ב-26.10.10 נדון בגין  גניבה והונאה בכרטיס חיוב למאסר של 3 חודשים בעבודות שרות, וכאמור ב-26.1.11 נדון בגין שתי עברות של הפרת הוראה חוקית.

מהאמור עולה כי במאסר ובמאסרים המותנים לא היה  להרתיעו.

העונש ההולם  נהיגה פזיזה ורשלנית המסכנת חיי המשתמשים בדרך, באופן בו נהג הנאשם, בעיקר בהיותו בלתי מורשה, הינו מאסר בפועל  שלא יפחת משנה וזאת בשל הצורך להגן על ערך קדושת החיים, על רקע ריבוי תאונות הדרכים והזלזול הבוטה בחוקי התנועה . הנאשם גילה התנהגות אנטי חברתית, העלולה לגרום לאובדן חיי אדם. אם נוסיף לכך העבירה של הכשלת שוטר,  שבאה במקרה שבפני לידי ביטוי בדיווח שקרי לשוטר, כאילו הרכב נגנב, וזאת כדי להימלט מאימת הדין, בניסיון לפגוע בעבודת האכיפה של רשויות החוק, ובהמשך שתי הפרות של תנאי השחרור, המעידות על זלזול  ברשות השופטת, ובערכי הדמוקרטיה, הרי העונש ההולם הינו מאסר שלא יפחת משנתיים .

בנסיבות אלה לא ברורה לי מלכתחילה עמדת התביעה, שבאה לאחר שהנאשם כבר הודה באישום העיקרי,  על פיה למרות שהוספו עבירות נוספות , מצאה לנכון ללא סיבה נראית לעין,  להגביל  עצמה לשבעה חודשי מאסר בלבד. כל נימוקי התביעה בטיעוניה לעונש היו לחומרא, בעוד טעוני הסנגור התייחסו  לנסיבותיו האישיות והכלכליות של הנאשם ובעיקר לפגיעה שיפגעו בני  משפחתו, עליהם לא חשב כפי הנראה בעת ביצוע העבירות.

אין ספק כי המעצר, ובהמשך כל תקופת מאסר שתוטל על הנאשם, תכביד עד מאד על משפחתו שנקלעה למצוקה כלכלית קשה, על ילדיו, המחכים בכיליון עיניים לשובו,  ועל אביו המבוגר והחולה,  אולם בנסיבות האמורות, עלי להעדיף את האינטרס הציבורי על פני נסיבותיו האישיות, קשות ככל שתהיינה.